הגעתי לבית הספר כדי לאסוף את בתי, והיא מיד קפצה אל זרועותיי, חיבקה אותי חזק ובין בכי לבכי אמרה:
״אמא, המורה שלנו לחינוך גופני… הוא… אני לא רוצה יותר ללכת לבית הספר הזה״ 😱😢
באותו יום, ברגע שהגעתי, הרגשתי מיד שמשהו לא בסדר. בדרך כלל היא הייתה רצה אליי, התרמיל מתנדנד על הגב, ומדברת בלי הפסקה על החברות וההפסקות. אבל הפעם היא פשוט עמדה ליד הכניסה, מחזיקה את רצועות התרמיל צמוד לחזה. כשהיא ראתה אותי, פניה התעוותו, כאילו היא עצרה את הדמעות במשך שעות.
היא רצה אליי, נאחזה בי בכל כוחה והסתירה את פניה בכתפי. הרגשתי את גופה הקטן רועד.
״אמא,״ היא לחשה, ״אני לא רוצה יותר ללכת לבית הספר הזה.״
קפאתי במקום. היא מעולם לא אמרה דבר כזה. אף פעם.
״מתוקה שלי, מה קרה? מי פגע בך?״
היא משכה באפה, לקחה נשימה עמוקה כאילו אזרה אומץ, והצליחה לומר:
״המורה שלנו… המורה לחינוך גופני… אמא, אני לא רוצה יותר ללכת אליו. הוא… הוא עושה דברים מפחידים.״
הלב שלי עצר. כרעתי מולה כדי להסתכל לה בעיניים, אבל היא הסיטה את מבטה, כאילו היא מתביישת אפילו לומר את זה בקול.
״מה הוא עושה, אהובה? את יכולה לספר לי.״
היא נענעה בראשה ונצמדה אליי שוב, אצבעותיה אוחזות במעיל שלי. ואז בתי סיפרה לי משהו שהטיל עליי אימה 😲🫣
המשך בתגובה הראשונה 👇👇
״הוא רע, אמא. הוא צועק על כולם. אבל עליי… תמיד יותר חזק. היום הוא הכריח אותי לעמוד בגשם בזמן שכולם כבר הלכו לחדר ההלבשה. הוא אמר שאני ‘איטית מדי’ ושילדים כמוני ‘לא יגיעו לשום דבר’. ואז…״ — היא עצרה ונשכה את שפתה. — ״אמא, הוא החזיק לי את היד כל כך חזק שזה כאב. אמרתי שאני רוצה לבוא אלייך, והוא לחץ עוד יותר.״
הרגשתי גל של כעס מעורב בפאניקה עולה בתוכי. בעדינות אחזתי בפרק כף ידה — וראיתי סימנים אדומים על עורה.
״מתוקה שלי… למה לא סיפרת לי קודם?״
״פחדתי… הוא אמר שאם אספר למישהו, הוא יוציא אותי מהקבוצה… ושכולם יצחקו עליי. אמא, אני לא רוצה לחזור לשם.״
באותו רגע הכול התבהר לגמרי. בתי לא תישאר אפילו דקה אחת נוספת ליד האיש הזה.
קמתי, אחזתי בידה ואמרתי:
״זה נגמר, אהובה. את לא חוזרת לשם יותר. אני מבטיחה לך. מעכשיו אני מטפלת בזה בעצמי.״
היא בכתה בבכי של הקלה ונצמדה אליי חזק יותר, ואני, כשהבטתי בבניין בית הספר, הבנתי דבר אחד — היום אצטרך לגלות את האמת, לדבר עם המנהל ולעשות הכול כדי שאף ילד לא יפחד יותר מהאיש הזה.
אבל עדיין לא ידעתי… שבתי לא הייתה היחידה. ושבקרוב מאוד כל בית הספר ידבר על המורה הזה.
