״אתה עוד תצטער על זה!״ — הוא השפיל את ה״אזרחית״… בלי לדעת שהיא הקפטן החדשה.
כשגעתי, האימון בבריכה כבר היה מתוח.
רס״ר מארק דלקור — עם שנים של ניסיון בהכשרת חיילים — צעק על המגויסים: ״אם תוותרו עכשיו, תיכשלו בשטח! תתגברו על הפחד שלכם!״
לוקאס מורל, בן תשע-עשרה, שפתיו רועדות מהקור, התקשה במים הקפואים. התנועות שלו הפכו לא מסודרות, ראשו שקע מתחת למים, והפאניקה השתלטה עליו. מעמוד סמוך צפיתי בזמן שדלקור צעק: ״תמשיך או שאתה יוצא סופית!״
ואז לוקאס נעלם מתחת למים.
לא היססתי. חלצתי נעליים, רצתי וקפצתי למים עם כל הבגדים. הקור פילח אותי, אבל הגוף שלי הגיב באופן אינסטינקטיבי. בכמה תנועות הגעתי אליו, אחזתי בו מתחת לזרוע והעליתי אותו אל פני המים, מתנשפת.
דממה השתררה. כל המגויסים הביטו. גם דלקור, מופתע.
עזרתי ללוקאס להגיע לשפת הבריכה, ואז יצאתי מהמים, ספוגה, והבטתי בסמל ישר בעיניים. ״היית צריך להתערב מוקדם יותר. השיטה שלך כמעט נגמרה רע — ויכלה להרוג אותו.״
הוא חייך בספקנות, עדיין חושב שמדובר באישה זרה. ״מי את בכלל? כאן אני זה שמפקד. אזרחים לא—״
שלפתי מהכיס את המסמכים הרטובים והגשתי לו אותם. מים עדיין טפטפו מהדפים בזמן שקרא.
כשהם הבינו מי אני, כולם קפאו מהלם…
הסמל החוויר כשהוא עבר על השורות פעם שנייה, כאילו קיווה שטעה בקריאה.
👇 גלו את הסיפור המלא ממש למטה, בתגובה הראשונה 👇👇
קפטן אלנה בלקווד. המפקדת הנכנסת של צוות פנטום.
השקט נעשה כבד, כמעט חונק. אפילו המגויסים שלחשו לפני רגע קפאו במקומם. לוקאס, עדיין מתנשם בשפת הבריכה, מלמל: ״אלוהים…״
דלקור הזדקף, הביטחון שלו נסדק. ״גברתי… אני… לא ידעתי.״
לא הגבתי. ״זה לא עניין של לדעת. זה עניין של הישרדות.״
הקול שלי היה רגוע, בלי כעס, אבל חד מספיק כדי לחתוך את האוויר סביבנו.
פניתי אל המגויסים. ״תוציאו את לוקאס מהמים. עכשיו. ותשלחו אותו למרפאה.״
שני גברים צייתו מיד.
ואז הוספתי, בלי להרים את הקול: ״אימון מחר בשעה 08:00. נוכחות חובה.״
דממה מוחלטת באה בעקבות דבריי. אף אחד לא ממש זז, כאילו תנועה קטנה עלולה לשבור הכול.
דלקור פתח את פיו, מנסה להסביר את עצמו. ״קפטן, חשבתי שהלחץ—״
״לחץ לא מצדיק חוסר זהירות,״ קטעתי אותו.
הוא השתתק מיד.
המגויסים התחילו להתפזר לאט, אבל הרגשתי את המבטים שלהם עליי. עדיין לא כבוד. עדיין לא אמון. רק הפתעה… וספק.
נשארתי לבדי לרגע בשפת הבריכה, כשהמים הקרים עדיין מטפטפים מבגדיי.
ובתוך השקט הזה ידעתי דבר אחד: זה היה רק ההתחלה.
