ילדה קטנה ציירה בית אדום על קיר האחוזה… אבל כאשר בעל האחוזה הורה להסיר את לוח החיפוי, אפילו האיש קר הרוח ביותר נסוג לאחור כשגילה מה הסתתר מאחוריו…
איזבלה ציירה בית אדום קטן על קיר האחוזה… אבל כאשר אדריאן הורה להסיר את לוח החיפוי, אפילו מתאו נסוג לאחור בבהלה כשגילה מה הסתתר מאחוריו.
איזבלה ציירה בית אדום קטן על קיר האחוזה… אבל כאשר אדריאן הורה להסיר את לוח החיפוי, אפילו מתאו נסוג לאחור בבהלה כשגילה מה הסתתר מאחוריו.
אדריאן מצא את איזבלה יושבת מול הקיר בסלון הגדול, שקועה לחלוטין בציור של בית אדום קטן מוקף בעצים. מסוקרן, הוא שאל אותה היכן ראתה את הבית הזה.
הילדה הקטנה השיבה שאישה אחת מראה לה את המקום הזה בחלומותיה.
מאחוריהם, מתאו, שעבר במקרה במקום, קפא לפתע על מקומו. אדריאן הבחין מיד בשינוי בהבעת פניו ושאל אותו אם הוא מכיר את הבית הזה. מתאו הכחיש ללא היסוס.
אולם כאשר אדריאן השווה את הציור למפה ישנה של האחוזה, הוא גילה שהבית נמצא בדיוק במקום שסומן, כמה קילומטרים מהאחוזה.
מסוקרנים מצירוף המקרים המוזר הזה, הם החליטו לנסוע לשם.
בפנים הם גילו חדר ילדים שנותר ללא שינוי במשך חמש עשרה שנה. על המיטה הייתה מונחת תמונה שבה נראו שתי נשים: אמו של אדריאן ואישה צעירה שמתאו זיהה מיד.
הוא נסוג לאחור, פניו החווירו בבת אחת, ואז לחש בקול רועד:
— אסור היה שימצאו אותה לעולם.
👉 מי הייתה האישה הצעירה והמסתורית שבתמונה, ואיזה סוד ניסה מתאו להסתיר במשך חמש עשרה שנה?
👉 המשך הסיפור המרגש הזה נמצא בתגובה הראשונה. אל תשכחו לבחור באפשרות "כל התגובות" אם הקישור אינו מופיע. 👇👇👇
איזבלה ציירה בית אדום קטן על קיר האחוזה… אבל כאשר אדריאן הורה לשבור את לוח החיפוי, אפילו מתאו נסוג לאחור כשגילה מה הסתתר מאחוריו.
בהתחלה איש לא הבחין באיזבלה. בסלון העצום של האחוזה שוחחו המבוגרים סביב שולחנות עמוסים בכוסות ובזרי פרחים. הנברשות האירו את חיפויי העץ הכהים בזוהר זהוב.
הילדה הקטנה כרעה ברך מול אחד הקירות וציירה בטוש אדום. היא שרטטה שני קווים אנכיים, הוסיפה גג משולש והשלימה בית קטן וצר.
ולנטינה הבחינה בה ומיהרה לעברה.
— איזבלה, מה את עושה?
הילדה לא נראתה אשמה או מפוחדת. היא פשוט נראתה מרוכזת.
כשסיימה, הניחה אצבע על הציור.
— זה כאן.
— מה כאן? — שאלה ולנטינה.
איזבלה לא השיבה.
מתאו הגיע, פניו קודרות. כשגילה את הציור על חיפוי העץ, הוא התפרץ בזעם, אבל ולנטינה מיהרה להתייצב ביניהם כדי להגן על הילדה.
במרחק כמה מטרים משם עמד אדריאן וצפה במתרחש בשתיקה. הוא היה לבוש בשחור, צלב זהב היה תלוי על צווארו וקעקועים השתרעו עד לעורפו. הוא בחן בקפידה את הסמל ולאחר מכן את החיבורים שבין לוחות החיפוי.
הבעת פניו השתנתה לפתע.
— שברו את הלוח הזה, — פקד.
מתאו מחה, אך אדריאן נותר נחוש בדעתו.
כעבור רגעים אחדים הונחת פטיש על העץ. חיפוי העץ התנפץ בענן אבק וחשף דלת מתכת שחורה, שעליה הותקן מכשיר אלקטרוני קטן עם נורית חיווי שדלקה בירוק.
איזבלה הביטה בדלת ללא שמץ של הפתעה, כאילו ידעה זה זמן רב שהיא נמצאת שם.
איש לא הבין כיצד הצליחה לגלות את הדלת הזאת.
אדריאן הורה להביא את התוכניות הישנות של האחוזה.
במסמך מלפני עשרים ושלוש שנה הופיע הקיר כמחיצה רגילה.
אולם בתוכנית העתיקה ביותר הופיע באותו מקום הכיתוב:
P-17 — גישה טכנית.
הכיתוב נמחק בקו, ולצדו הופיעו שתי הערות סותרות:
"אטום" ו"אין להסיר".
מתאו טען שאינו יודע דבר על המתקן הזה, אך תגובתו עוררה את חשדותיו של אדריאן.
באותו רגע הבחינה ולנטינה בלוחית נחושת קטנה בין ההריסות.
עליה הופיע אותו קוד: P-17.
כששאלה את איזבלה, גילתה שהילדה מצאה לאחרונה ספר צהוב קטן באחת המגירות בחדרה.
בתוך הספר היו כמה ציורים שהציגו בדיוק את אותו סמל אדום.
משפט אחד בכתב יד משך במיוחד את תשומת לבה:
"כשתמצאי את הקיר החום, ציירי את הבית באמצע."
בעמוד הבא הופיעה הוראה נוספת:
"אל תשאלי מה יש מאחוריו. רק תגידי: זה כאן."
אדריאן הבין אז שמישהו הוביל את הילדה בכוונה אל לוח החיפוי.
אבל העמוד האחרון הפך את הפרשה למטרידה עוד יותר.
הוא נשא את התאריך של אותו יום ומשפט מסתורי:
"האור יהיה ירוק."
כיצד יכול היה מחבר הספר לדעת שנורית החיווי תידלק דווקא באותו יום?
כשחזרו אל הדלת, החל לפתע טלפון פנימי לצלצל.
ולנטינה הרימה את השפופרת.
קול מעוות הודיע:
— מצאתם את P-17.
אדריאן לקח את השפופרת ודרש לדעת את זהותו של הדובר.
— הדלת אינה הסוד, — השיב הקול בפשטות, לפני שניתק את השיחה.
מאחורי לוח החיפוי השבור גילתה ולנטינה מעטפה ובה תמונה מלפני תשע עשרה שנה.
בתמונה נראו ארבעה אנשים עומדים מול אותו חיפוי עץ: אישה, שני גברים וילדה קטנה שלבשה קרדיגן צהוב.
איזבלה לבשה באותו יום בגדים כמעט זהים.
בחדרה גילה אדריאן תווית שנתפרה לחלקו הפנימי של הקרדיגן:
"P-17 — שחזור 2".
אם כך, הכול הוכן מראש כדי לשחזר סצנה מן העבר.
אבל לשם מה?
כשבחנה את התמונה, הבחינה ולנטינה שארבעת האנשים כלל לא הביטו בדלת.
עיניהם היו נעוצות במראה גדולה שהייתה תלויה על הקיר שממול.
מאחורי מסגרת המראה הסתתר תא קטן ובו מפתח ישן וקלטת שמע.
הקול שהוקלט היה קולה של אישה.
— אם אתם שומעים את ההקלטה הזאת, פירוש הדבר שמישהו שיחזר שוב את הסצנה. אל תפתחו את הדלת השחורה. האור הירוק אינו אומר שמותר לפתוח אותה. הוא רק מצביע על כך שמישהו, במקום אחר, יודע שמצאתם אותה.
ואז הגיעה החשיפה המטרידה ביותר:
— המטרה האמיתית מעולם לא הייתה מה שנמצא מאחורי P-17. המטרה הייתה לראות מי מכם ייתן את ההוראה לשבור את הקיר.
כולם הסתובבו לאט לעבר אדריאן.
הקול המשיך:
— בפעם הראשונה זה לא היה הוא. אם אדריאן נתן היום את ההוראה, פירוש הדבר שהשחזור הצליח.
באותו רגע ממש כבתה הנורית הירוקה והתחלפה באדומה.
נשמע צפצוף חלש, ואז הופיעה הודעה על המסך הקטן:
שחזור 2 הושלם.
שורה שנייה הופיעה:
השלב הבא: מתאו.
פניו של מתאו התעוותו מאימה.
לראשונה מאז תחילת הפרשה המוזרה הזאת, איזבלה הסיטה את מבטה מהדלת.
היא הביטה במתאו.
והמבט הזה לבדו הספיק כדי לגרום לכולם להבין שהתעלומה האמיתית רק התחילה.
