“זוזו מיד לאחור!” צעק הילד הצעיר בקול רועד, כאשר הסוס השחור הענק התרומם מולו על שתי רגליו האחוריות: “אל תפגעו בו… הוא מפוחד!” כל החצר המלכותית קפאה…

“זוזו מיד לאחור!” צעק הילד הצעיר בקול רועד, כאשר הסוס השחור הענק התרומם מולו על שתי רגליו האחוריות: “אל תפגעו בו… הוא מפוחד!” כל החצר המלכותית קפאה… 😱 😱

בהלה פרצה מיד.

האצילים נסוגו בצעקות, המשרתים הפילו מגשי זהב, ואפילו השומרים היססו להתקרב לחיה.

כל הממלכה הכירה את הסוס הזה.

בלתי ניתן לשליטה.

הוא כבר הפיל את מיטב הרוכבים של הארמון. כבר זמן רב שאיש לא העז להתקרב אליו כשהוא איבד שליטה.

אבל בתוך הכאוס, נער אורוות צעיר המשיך להתקדם.

הוא נראה כל כך שברירי… טוניקה בלויה, מגפיים שחוקים, פנים מכוסות אבק. ובכל זאת בעיניו לא היה פחד.

רק חמלה.

הסוס השמיע צעקה עוצמתית שהדהדה בכל החצר.

ואז הילד הרים לאט את ידו.

כף ידו הרועדת נגעה בצוואר החיה.

ופתאום…

שקט.

הסוס נרגע מיד.

נשימתו הואטה. שריריו השתחררו. ואז, בניגוד לכל ציפייה, היצור העצום הוריד לאט את ראשו אל כתפו של הילד.

כל החצר קפאה במקום.

איש לא ראה דבר כזה מעולם.

אפילו המפקד מרקוס ואלור, הלוחם הגדול ביותר בממלכה, התקשה להאמין.

ואז מבטו נפל על פרק ידו של הילד.

סימן שחור מוזר בצורת דרקון עתיק, סמל נשכח של השושלת המלכותית, נראה מתחת לשרוול.

נשימתו של המפקד נעתקה.

הילד הבחין במבטו וניסה מיד להסתיר את הסימן… אך זה כבר היה מאוחר מדי.

ידו של המפקד נעה לאט לעבר חרבו. השומרים נדרכו מיד, משוכנעים שעומד להתחיל טבח.

אבל מה שקרה אחר כך היה עוד יותר מדהים.

מרקוס ואלור… הלוחם האימתני ביותר בממלכה… כרע לאט ברך לפני הילד.

גל של הלם עבר בחצר.

האצילים קפאו.

השומרים הורידו את נשקיהם. וכל מה שהמפקד אמר זעזע את כולם… דבריו הדהדו בכל החצר. השומרים נסוגו בהלם. פני הילד החווירו, כי באותו רגע… כל חייו השתנו.

👇👇👇 ההמשך בתגובה הראשונה…

“זוזו מיד לאחור!” צעק הילד הצעיר בקול רועד, כאשר הסוס השחור הענק התרומם מולו על שתי רגליו האחוריות: “אל תפגעו בו… הוא מפוחד!” כל החצר המלכותית קפאה…

ואלור השפיל את ראשו בכבוד.

“נסיך שלי…” לחש.

ברגע זה עולמו של לוקה קרס.

המילים הדהדו בכל החצר. השומרים נסוגו בהלם. הסוס של המלכה לשעבר הגן על לוקה באגרסיביות מטרידה.

ואלור הבין מיד.

הסוס הזה ציית רק לשני אנשים: למלכה… ולבנה שנעלם.

אותן עיניים כסופות.

אותו סימן דרקון על פרק היד.

הנסיך האבוד היה חי.

פתאום הופיע המלך מרקלוס. פניו הקרות ועיניו הריקות הקפיאו את האולם.

“הסבירו,” ציווה.

ואלור השיב בשלווה:

“לנער יש את הסימן המלכותי.”

המלך ניגש ללוקה עם חיוך מוזר.

הסוס נהם מיד, כאילו הזהיר אותו. לרגע עבר פחד אמיתי בעיני השליט.

ואז אמר:

“הביאו אותו לארמון.”

“זוזו מיד לאחור!” צעק הילד הצעיר בקול רועד, כאשר הסוס השחור הענק התרומם מולו על שתי רגליו האחוריות: “אל תפגעו בו… הוא מפוחד!” כל החצר המלכותית קפאה…

לוקה חש סכנה עצומה סביבו.

במסדרונות הטירה העז לשאול:

“אתם באמת חושבים שאני הנסיך האבוד?”

ואלור הביט בו זמן רב לפני שענה:

“כן.”

אבל האמת הייתה גרועה עוד יותר.

לוקה לא היה רק יורש הממלכה.

הוא היה האחרון לשושלת מלכי הדרקונים, שושלת המסוגלת להעיר את הדרקונים הכלואים מתחת לארמון מזה מאות שנים.

המלך רצה להשתמש בכוח הזה כדי לשחרר את היצורים ולשלוט באמצעות פחד.

כאשר הדרקונים החלו להתעורר, לוקה גילה גם שואלור הסתיר סוד הקשור למות אמו.

בסוף, לוקה בחר להשמיד את חותם הדרקונים כדי להציל את הממלכה, אך נעלם בלהבות יחד איתם.

העם האמין כי מת.

אך שנים לאחר מכן נצפה דרקון שחור ענק על פסגות ההרים… עם עיניים כסופות.